סיפור אישי

אז כמו שאתם יודעים שמי אלה בר-צבי, יועצת קריירה- לפרט ולארגון.

אני יכולה לספר רבות על פועלי בתחום, התארים והלימודים שצברתי, אך אפתח דווקא בסיפורי האישי.

ענת אחותי הגדולה מנהלת גן כבר שנים רבות. ענת היא אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה, בכל שנה מקבלת פרצופים חדשים, בכל שנה עושה כביכול את אותו הדבר ולא משתעממת לרגע, ממציאה את עצמה מחדש, מתעוררת בחדווה ובחיוך לעוד יום עבודה שממלא אותה אושר בסביבת ילדים שהיא אוהבת כל כך. אם היא לא היתה גננת, כנראה היתה...גננת.

סיגל (אחותי הגדולה קצת פחות), נולדה עם כישרון מולד לרקוד, סיגל כל חייה בתנועה מתמדת, לא מפסיקה ליצור, מופיעה על במות ברחבי העולם, מעבירה סדנאות העצמה נשית דרך הגוף,מנהלת להקת ריקוד וסטודיו למחול. כיום בת 50 ולא מפסיקה להתנועע כי נשמתה מופרית יום יום. כפי שנאמר – היא לא בחרה את הריקוד, הריקוד בחר אותה.

ואני? מה אני? מי אני? איפה אני? אני לא נולדתי עם נטיה מקצועית מוגדרת.

איכשהו, כי הצלחתי במתימטיקה בתיכון החליטו שאני האדם הריאלי במשפחה, אני האנאליטית שאלך בדרכו של אבי שעסק בחשבונאות.

עם "התווית" הזו גדלתי. אף אחד לא הכריח אותי, תמיד רצו שאעשה את מה שטוב לי, אך ילד, מה הוא מבין?? יש ילדים בעלי צורך פנימי לרצות את הוריהם...אני הייתי כזאת, רציתי להביא גאווה, רציתי להביא את הבשורה😊

אז התחלתי במסע הקריירה שלי עם תואר בכלכלה, מה אני אגיד לכם...חרקתי שיניים, סבלתי מכל רגע אבל עברתי את זה בשלום. פחות בשלום עם עצמי...

התחלתי לנהל מגיל צעיר, הובלתי צוותים ופרוייקטים בתחום המימון.

ממש, אבל ממש לא נהינתי. אני זוכרת איזה רגע מכונן שישבתי ברכב של הורי וסיפרתי שלא טוב לי. שאני נוטשת את עולם הפיננסים, רואת חשבון אני כבר לא אהיה.

במהלך ה MBA כבר התמחתי במשאבי אנוש ולאט לאט פילסתי את דרכי לעולם זה. מנעד התפקידים בתחום הזה רחב ולמסע שלי התלוו מעברי מדינות שאיפשרו התחדשות אך הקשו על הרצף. אירופה-ישראל-ארה"ב. לא שקטתי לרגע. הייתי בעשיה מתמדת בכל מקום אך נפשי לא שקטה.

בנסיוני עסקתי בין היתר בליווי והדרכה של צוותים בארגונים גדולים במשק (כדוגמת בנק לאומי, ביטוח ישיר) הרציתי על מיומנויות תקשורת, ביצעתי תהליכי אבחון והשמה בארץ ובחו"ל (כדוגמת טבע, אלבר), מתוקף תפקידי ביצעתי תהליכי אבחון רבים: ראיונות עומק, ניתוח מבדקי אישיותי וכישורים, העברת מרכזי הערכה וליווי מנהלים בכירים.

גולת הכותרת היתה תפקיד ניהולי במשאבי אנוש, בחברה בורסאית המונה אלפי עובדים. על פניו, הייתי אמורה להיות מרוצה. תפקיד חיי, תחתי צוות עובדים מסורים, אני שותפה להחלטות משמעותיות, עובדת בצמוד לסמנכ"לים ומנכ"ל,מניעה תהליכים עצומים, בונה תוכניות עבודה, תנאים טובים, רכב חברה, מה רע??

אחרי 4 שנים, שוב, גמלה בי ההחלטה להודיע על התפטרות. אנשים חשבו שהשתגעתי...איך עוזבים משרה עם תנאים טובים, סטטוס??

ולא פחדתי??? פחדתי...אבל אני ידעתי שאין לי אויר, שאת כל הכוחות החבויים בי אני צריכה לאסוף כי בימינו אנו כשאנו מבלים כל כך הרבה זמן בעבודה, היא חייבת להיות כזו שתמלא אותנו, כזו שתכניס בנו שמחה.

איפה הייתי מתמלאת? כשבאו להתייעץ, כולם רצו להתייעץ איתי. במשך שנים שאני מהווה כתובת ייעוצית בתחום הקריירה לעובדי, עמיתי והסובבים אותי.

האם בהכרח בזה אני צריכה להתמקד? זה המקצוע שלי?

משבר גיל 40 קלאסי, החיים עוברים לידי, אני צריכה לעשות משהו.

הרי עשיתי דברים משמעותיים ולא הרגשתי משמעותית, ניהלתי פרוייקטים מוצלחים לכל הדעות אך לא הרגשתי מסופקת. עבורי וכפי שרציתי לראות את הדברים עדיין לא הגעתי למימוש ומשמעות.

ידעתי שיש בי מזה ומזה, ידעתי שיש בי חוזקות וכישורים שנראו מנוגדים.

רציתי לדייק! לא אבחונים קונבנציונלים, אותם הכרתי על בוריים.

הסנדלר הולך יחף...המאבחנת, הלכה לעשות אבחון, אצל טובי המומחים בארץ הייתי, התשובות היו אצלי פנימה.

רק בהתהליך שנקרא "ניתוח תפקיד" ((Role Analysis מצאתי את התשובה המלאה.

זהו תהליך אותו אני משלבת כיום בעבודתי הן הפרטנית והן הארגונית.

את המומחיות שלי לתהליך עברתי במסגרת לימודי ייעוץ ארגוני, בהנחייתו של דר' רפי אורן מאוניברסיטת חיפה.

במשך שנים ראיתי ארגונים משקיעים זמן וכסף בפיתוח האנשים הלא נכונים, ראיתי אנשים שאינם נמצאים במקום התעסוקתי שהם צריכים להיות, שלא מצליחים דיו, קמים לעבודה מתוסכלים, מבצעים תפקידים שאינם מתאימים למבנה האישיות שלהם, לערכים ולרצונות.

"כל אחד הוא גאון. אבל אם תשפוט דג על פי יכולתו לטפס על עצים, הוא יבלה כל חייו בתחושה שהוא טיפש" (אלברט איינשטיין)

אז כל שעלינו לעשות הוא לגלות במה אנחנו הכי טובים ומה גורם לנו להרגיש משמעותיים? לא רק...

לא תמיד בזה זה נגמר...רבים האנשים שיודעים מה הם רוצים ולא יודעים איך. שהחלומות שלהם נשארים בגדר פנטזיה כי בדרך להגשמה תעסוקתית צריך להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלנו.

אני מרגישה שליחות גדולה להיות שם במסע הקריירה של לקוחותי לעבר מימוש והגשמה. אני שותפה לתהליך למידה עצמית על מנת להגיע למקום שחפצים ביקרו, הייעוד, המימוש. עבורי, זו הגשמת חלום!

הנסיון המקצועי שצברתי בשוק התעסוקה,בשילוב התהליך הפרטי שלי מאפשר לי לאמן לקריירה בדרך המשלבת כלים רוחניים וכלים פרקטיים.

הצד האנאליטי והפרקטי שלי לא מניח לי להשאיר את לקוחותי ללא כלים יישומיים.

בעבר התביישתי בתואר הזה בכלכלה, מה הוא קשור בכלל? היום הוא מתנוסס וממוסגר בקליניקה שלי. אני גאה בו כמו בכל היתר, גם הוא הביא אותי עד הלום.

אז זה הסיפור שלי ואותו סיפרתי באמת שעל קצה המזלג...